<h1>הלכ' ס"ת לר"י אלברצלוני</h1>
<h2>דף עט:</h2>
ועיבור הגוילין שלספר תורה צריך שיהא עיבור שלם והוא דמליח וקמיח ועפיץ ולא יחסר משלשה דברים הללו כלום שהרי העור הנקרא דפתרא לא חסר אלא עפצא בלבד ואמרינן לעיניין מגילה [מגילה י"ז ע"א] כתבה על דפתרא פסולה כל שכן ספר תורה וכבר ביררתי ענייני העיבוד ומלאכתו והטעמים אלו בשאלה שנשאלתי בעניין הגויל והקלף בסייעתא דשמיא.
הלכות ס"ת שקולפין ממנו לשם תפילין שמענו שחוזרין ומעבדין אותו בעפצא ובלא ספק אי איפשר לו בלא מלח והוה ליה מליח וקמיח ועפיץ. ובמסכת גטין בפ' המביא [י"ט ע"ב] תניא בעניין ההוא גברא דעל לבי כנישתא שקל ספר תורה יהב לה לדביתהו אמ' לה הא גיטיך אמ' רב יוסף למאי ניחוש ליה אי משום מי מילין הא קימא לן דאין מי מילין על גבי מי מילין ופיר' מי מילין מיא דעפצא שמעת מינה שכל גויל שלספר תורה עפיץ הוא ולא הוצרכתי לברר כל העיקרין הללו אלא כדי להסיר השיבוש שנמצא בפרשת ואתחנן דר' שמו' גאון שתהו בו רבים והגויל הזה אם לספר תורה מעבדין אותו אין מקלפין ממנו כלומ' דבעינן שיהו עבים כדי שיהו הקיפו כאורכו שהעורות שלספר תורה כל אימת דהוי עבים טפי מעלו דהא רב אחא בר יעקב [ב"ב י"ד ע"א] כשעשה הקיפו כאורכו בעורות שלעגלים כתב הילכך הרוצה לעשות גוילין לספר תורה צריך שיקח את העורות וישיר את השיער שלהן במה שירצה ולעבדן במלח וקמח ועפצא ואם עשה כן כשירין לכתוב עליהן ספר תורה ואם חיסר בעיבודן משלשה דברים הללו כלום לא מיבעיא ספר תורה דלא כשירין ליה אלא אפילו מגלה אסור לכתוב עליהן ואם כתבה עליהן פסולה שכן שנינו [מגילה י"ז ע"א] לעניין מגלה על הניי[ר] ועל הדפתרא לא יצא ומפרשינן בגמ' דפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ הלא תראה ותבין שלא חסר מדפתרא אלא עפצא בלבד ופסלו אותו מלכתוב עליו מגלה כל שכן חיפא שהוא חסר עפצא וקמחא וכל שכן מצה שנקרא בטיית רק שאינו מעובד מאחד משלשה דברים הללו ומה מגלה אינה כשירה עד שתהא כתובה אשורית על העור והוא הגויל שפירשתי אותו ספר תורה האמור לא כל שכן שלא יוכשר לכתבו על אחת מן העורות השלשה שהיא מצה ו[חיפ]א ודפתרא לפיכך צריך אתה להיזהר מיכן ואילך שלא תסבור כי הקלף שאמרו רבותינו הוא רק הנקרא מצה היא טעות גדולה והינו דתנן במסכת כלים [פי"ז מט"ו] העושה כיס מעור [ה]מצה ומן הנייר טמא שהמצה הינו רק וה[ניי]ר שעיבדו שלם בשלשה מינין הללו הוא הגויל ומצוה מן המובחר לספר תורה אם הניחו שלם וכתב עליו בכל חוקי הגויל ואם קלף ממנו הקלף שלו וכתב עליו ספר תורה בשעת הדחק בדאיעבד כשר הוא לקרות בו שמלאכתו פשוטה ולא הטריחו חכמים בשיעור והינו קלף שאמרנו בתלמודינו [ב"ב שם] שאלו את רבי שיעור ספר תורה בכמה [א]מר להן בגויל ששה טפחים ובקלף איני יודע וכן מה שאמרו בתלמוד ארץ יש' [מגילה פ"א ה"ט] ובקלפים לא נתנו חכמים שיעור פיר' דהוו להו קלישי ולא מצי הסופר לשער הקיפו כאורכו וכן לעניין הדפין במעוט וברוב כאשר אני עתיד לפרש לפנינו ומר רב מתתיה גא' ז"ל נמי פריש הכי אמר להן בגויל ששה טפחים בקלף איני יודע שהקלף דק הוא ואינו הווה ששה טפחים וכללו שלדבר הקלף שכותבין עליו פרשיות שלתפילין הוא שאמר עליו רבינו הקדוש בקלף איני יודע והוא שהתירו [חכמים] לכתוב עליו מגלה וספר תורה בשעת הדחק בזמן שאינו מוצא לכוין ולשער מלאכת הגויל שהיא קשה. אבל העור הנקרא רק ליכא למן דשרי למכתב עליו מגלה כל שכן ספר תורה וכל ספר תורה ומגלה שתמצא כתובה על עור המצה שהוא רק אינן מוציאין מידי חובה ואסור לקרות בהן בצבור ושמא מעוטי תורה או נמי קראיין ועמי ארץ כתבו אותן. ואם תמצא לומר תלמיד חכמים כתב [או]תן שמא בטעות הורוהו ולא ידע מלאכת העור ופסולן והכשי[ר]ן שאין לנו לשנות ממה שלימדונו רבותינו ואפילו מזוזה נמי לא מיבעי למכתבה אלא דוכסוסטוס שלגויל והרי אתה מוצא המזוזות הישנות כולן על הגויל שחכמים ראשונים כתבו אותן כהוגן אבל האי עור מצה איני יודע לו הכשר לכלום לא לספר תורה ולא לתפילין ולא למזוזות ולא למגלה ולא יוכשרו אלא למכתב עליהו מכילתות וכתבים להתלמד בהן אבל דבר מצוה לא. ובהדיא שנינו [מגילה ח' ע"ב] אין בין ספרין לתפילין ומזוזות אלא שהספרין נכתבין בכל לשון ותפילין ומזוזות [אינן נכתבות אלא אשורית] ר' שב"ג אומ' אף בספרין לא התירו שיכתבו אלא יונית ואם תאמר הר[י] הספרין [והתפילין והמזוזות] לא בעו שרטוט הרי לימדונו רבואתא טעמא דמילתא לפי שהתפילין נכתבין על קלף [דק מאוד] כדי שלא יהא כבד ואי משרטיט ליה מר הוא מתקריע וכן אמר רבנו עמרם בר [ששנה קלף לא בעי שר'] שאי אפשר לה לקבל שרטוט. הילכך הגויל שכותבין עליו ספר תורה הוא שכותבין עליו מזוזות ותפלין ובגמ' דבני מערבא במסכתא דמגלה [פ"א ה"ט] גרסי' ר' זעורה בש[ם] ר' אמי בר חיננא [ככתב ספרים כן כתב תפילין ומזוזה] ועוד קימא לן מזוזה שבלת' עושין אותה תפילין אבל תפילין שבלו אין עושין מהן מזוזות [אלמא שמעלין] בקודש [ולא מורידין] ושמעת מינה שעיבודן שוה ואי מי איתה דמזוזה על מצה מצה לתפילין מי מכשרינן אלא לאו שמע מינה כדקאמרינן דמצות מזוזה להיכתב על דוכסוסטוס שלגויל המעובד ותפילין על הקלף הנקלף ממנו והני מילי למצוה דתניא [שבת ע"ט ע"ב] הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף ומזו[זה] על דוכסוסטוס אבל אם שינה וכתב את המזוזה על הקלף בדיעבד כשר דהכי תריצנה לשמעתא דרב דאמ' קלף הרי כדוכ[סוס]טוס מה דוכסוסטוס כותבין עליו תפילין קלף כותבין עליו מזוזה דקימא לן כמעשה דר' מאיר דאמ' ר' שמעון [בן אל]עזר ר' מאיר היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת אפילו הכי לא הוכשר במזוזה אלא קלף הראוי לתפילין אב[ל] עור המצה מאן מכשיר ואף שהכשירו במזוזה שנכתבת על הגויל ועל דוכסוסטוס ועל הקלף הני מילי במזוזה אבל [בתפי]לין לא מכשרינן למכת[ב] אלא על קלף בלבד. ובפ' אמר להן הממונה [יומא פ"ג ה"ו] גרסי בני מערבא תני עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רש"ב גמליאל אוסר אמ' ר' יוסי הוינן סברין למימר מה פלגין להדיוט הא לגבוה לא מן מה דתני אבני קדש ובקדש ייחצבו בגדי קדש צריך וגו' אמ' הדה אמרה אף לגבוה פליגין עד כן לא פליגי אלא בעור אבל במצה ליכא למן דשרי ורבינו סעדיה גאון ז"ל אמר ופירוש דוכסוסטוס גויל שנקלף ממנו קלף ודבר רבינו סעדיה איצא פי כי תשא פי כתבה אלתורה עלה אלגויל עלה חסנה ק ולמא אד לם ימכננא אן נכתב אלתורה כתאבה תכון מסתויה מן דאכל ומן כארג פלדלך יכתב עלי אלגויל חתי לא תרי מן כארג מקלובה אלבתה. וכל מי שאומר חילוף הדברים הללו צריך להביא ראיה לדבריו ולא ימצא הרי לך פירוש מלאכת הגויל והקלף ודוכסוסטוס בעני[ן] ספר תורה ומגלה ותפילין ומזוזות כמה דסבירא לי וכמה שנתגלה לי בסיעתא דש[מ]יא וסר הספק ואיפסילו להו מצה וחיפא ודפתרא ונשאר הגויל והקלף בהכשירא ואם יוכל הסופר לשער שיעורי ספר תורה על הגויל בכל ענייניו בדוקא וקושטא הוא המצוה מן המובחר ואפילו עזרוהו חכמי דורו שהרי מצינו חכמים ראשונים היו יגיעים בו כדי שיזדמן להן כשיעור [חייו] אינן מקופחין שזכות גדולה היא והריני כותב לפניך כל חוקי מלאכת ספר תורה ומקבץ כל הלכותיו בראיות ברורות בכל ענייניו. ואם אינו יכול לכוין שיעוריו כי בודאי קשה הוא וצריך חכמה יתירה לפי שמצאתי מר רב קימוי ז"ל שכתב למקצת חכמים ששאלוהו בזה הדבר וכן השיב אותן בלשון הזה מה נעשה שאין בקי לעשות כן ארכו כהקיפו אל ירע לבכם על זאת כי אשר תבקשו הוא נפלא מכם. הילכך אם אי אפשר לו לכוין מלאכת הגויל כתיבתו על הקלף שקולפין מן הגויל המעובד לשמו שהוא קליש טפי עדיף שלא הצריכו בו שיהא הקיפו ששה טפחים כאורכו ולא דקדקו בשיעורי היריעות שלו דגרסינן [ב"ב שם] בפירוש שאלו את רבי שיעור ספר תורה בכמה אמ' להן בגויל ששה טפחים ובקלף איני יודע ובני מערבא גרסי לעניין שיעורי יריעות ובקלפים לא נתנו בהן שיעור ומשום רבינו יהודאי גאון ז"ל אמרו ובקלף כל מה שיכול לדקדק ידקדק וכל מה שאינו יכול לדקדק אינו נתפס על כך ורבינו נטרונאי ז"ל התיר לקרות בקלף לכתחלה בצבור וכולם לעיניין קלף שקולפין מן הגויל המעובד לשמו אמרו. ורבינו חננאל הרב הגדול ז"ל אמר ומלאכת כתיבת ספר תורה בגויל צריכה חכמה יתירה לשער שיגיע הקיפו כארכו דהא רב הונא לא נזדמן לו אלא אחד משבעים ומסורת בידינו להיות הגוילים נקיים עבים חזקים וכול' ואמר בלשון הזה ואע"ג דאמרינן בירוש' [מגילה שם] בקלפים לא נתנו חכמ' שיעור וכול' ור' אמר כששאלו אותו ספר תורה בכמה אמ' בקלף איני יודע דמשמע שכותבין ספר תורה על הקלף כיון דלא אשכחן שעשה כך אין מתירין לכתחלה לעשות בקלף בוא וראה שאפילו בדרך ש' טפח' לא אמרו אלא בגויל כההוא דאמ' [גיטין נ"ד ע"ב] ספר תורה שכתבתי לפל' גוילים שלו לא עיבדתים לשמן וכו' ומכל מקום מצוה מן המובחר אינה אלא בגויל עד כאן דברי רבינו חננאל הרב הגדול ז"ל ושמענו מכלל דבריו שמצות ספר תורה לכתבו על הגויל מיהו לא התיר לך לכתבו על הגויל אלא כשיהא ארכו כהקיפו ושיהו כל ענייניו ומלאכתו מכוונת כהוגן. ובמקום הדחק שאינו יכול לכוין הרי התיר הקלף מיהו אינו מן המובחר. והרי הבאתי כל דבריהם שלגאונים ורבואתא ואין בהם מי שפיקפק בספר תורה שלגויל ולא הקילו אלא בשיעור הקלף בלבד. ומדברי כולן כל אחד ואחד לא נתגלה לך בפירוש מלאכת הגויל והקלף וכבר ביררתי אותה לך. וצריך הכותב על הקלף [שי]כתוב במקום בשר דתניא כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שיער ואינו רשאי לשנות ושאר כל ענייני ספר תורה שלקלף כל מה שיכול לדקדק ידקדק והנה כל מלאכת ספר תורה מחוברת הלכות ברורות לפניך.
<h2>דף קג:</h2>
ובמסכת שבת בפ' הבונה תניא וכתבתם שיהא כתיבה תם שלא יכתוב אלפין עינין עינין אלפין ביתין כופין כופין ביתין גמין צדיין צדיין גמין דליתין רישין רישין דליתין היהין חיתין חיתין היהין ווין יודין יודין ווין זיינין נונין נונין זיינין טיתין פיפין פיפין טיתין כפופין פשוטין פשוטין כפופין מימין סמיכין סמיכין מימין סתומין פתוחין פתוחין סתומין פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה או שכתבה כַשִירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתבה שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אילו יגנזו ועיקרה בסיפרי [ואתחנן ל"ו] וההיא דאמ' רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר מותבינן עלה מן הבריתא הזאת ומסקינן ליה בתנאיי כלומ' שאין דבריו הלכה לפי שהפתוחין והסתומין מסורת לאבותינו הראשונים מפי משה רבינו מפי הגבורה.
ועוד אמ' גאון מר רב הילאי ז"ל ופתוחות וסתומות יש להן מקומות כל אחת במקומה ואין לשנות ולעשות פתוחה סתומה וסתומה פתוחה שכך שנינו פרשה פתוחה לא יעשה אותה סתומה וסתומה לא יעשה אותה פתוחה.
וצריך הסופר להיזהר במלאכת הפרשיות הסתומות והפתוחות המסורין אלינו ואיתה בספר תאגי נמי דגרסינן בשבת פרשה סתומה לא יעשנה פתוחה פתוחה לא יעשנה סתומה ובבריתא דספרים [עי' פ"א הי"ד] כתיב פתוחין שעשאן סתומין וסתומין שעשאן פתוחין לא יקרא בו ואילו הן פתוחין כל שמתחיל מראש השיטה סתומין כל שמתחיל מאמצע השיטה וכמה יהא רווח מתחיל בשיטה וגומר בסתם כדי דבר שלחמש אותיות.
ובשבת דגרסינן או שכתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתבה שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אילו יגנזו ובמסכת ספרים [עי' פ"א ה"י] בריתא כתיב ספר שכתבו כמין שירה שירה שכתבה כמין ספר לא יקרא בו ואי זה הוא ספר שכתבו כמין שירה כגון שירת הים ושירת דבורה רצוף שעשה מסורג מסורג שעשאו רצוף לא יקרא בו ואי זה רצוף זה שכתוב כהילכתו מסורג כגון האזינו וספר תילין איוב וממשלות ושמעינן מינה תיקון שירת האזינו (שתהא) שצריכה להיות מסורגת לשני סטרים ומקצת רבואתא אמ' בה טעמ' דמסתבר וכך אמר מה טעם דשירת האזינו נכתבת שני סטרים כעדת הלויים שהן עומדין לכאן ולכאן בשיר ובשני עולמות וסייעתא לזה הטעם לפי ששירת האזינו היא שירה שלמוספי שבת דגרסינן בפרק יום טוב שלראש השנה [ל"א ע"א] במוספי דשבתא מאי אמ' רב חנן בר אבא אמ' רב הזי"ו ל"ך ובאגדתא דקהלת אמרי ר' יוסי ביר' אבון בש' ר' שירת הלויים אין פוחתין אותה מששה קריות ומהו סימנה הזי"ו ל"ך ולעניין שירת הים גרסינן בפרק מגלה נקראת [ט"ז ע"ב] אמ' ר' חנינא בר אבא דרש ר' אלעאי איש כפר תמרתא כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה מאי טעמ' אמ' ר' אבהו כלומ' אין תקומה למפלתן ובפרק בני העיר [ה"ז] פרישו בני מערבא הא דאמרינן הכא כל השירות בשירת הים ושירת דבורה בלבד דגרסי' התם בהדיא ר' זעירא ר' ירמיה בשם רב שירת הים שירת דבורה נכתבין אוריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אוריח עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אוריח על גבי אוריח ולבינה על גבי לבינה כל בניין דכן לא קאים מה היא כדון למצוה לעיכוב פיר' עד כען שמענן שזאת התקנה צריכה שתהא כעניין הזה למצוה ועדיין צריכין אנו לשאל אם כתב בדאיעבד שלא כדרך הזאת מאי מעכב את המצוה או אינו מ עכב אמ' ר' יוסי לר' חנניה בר אחוי דרב הושעיה (נכיר) [נהיר] את כד הוינן קיימון קודם חנותיה דרב הושעיה חביבך ועבר רבא בר זבדא ושאלנן ליה ואמ' בשם רב לעיכוב ושמעינן מיהא שמעתא שאם שינה בשירת הים ובשירת דבורה ובבני המן ובמלכי כנען פסל ומעכב המצוה ואיתה נמי באגדתא דקהלת רבתי ומקצת רבואתא פריש טעמה דשירה וכן אמר[י] ויש בשירת הים שלשה עשר פתח כנגד שנים עשר דרכים שנקרע הים לשנים עשר שבטים ואחד כנגד שכינה וראש הדף יתחיל בו חמש שטים וסימניך הבאים ביבשה ייי מת במצרים אז ישיר בראש שיטה וסופה ויאמרו עשרה מילין בשיטה כנגד עשרת הדברות ורבינו [יהודאי ג' ז"ל] אמר אילו הן ראשי שורות שלשירה אז, לאמר, ורוכבו, לישועה, אבי, שמו, שלישיו, אבן, ייי, קמיך, אפיך, נוזלים, אויב, נפשי, ברוחך, אדירים, כמוכה, פלא, בחסדך, קדשך, אחז, אדום, כל, ופחד, יעבור, קנית, לשבתך, ידיך, בא. וצריך לשלשו ויהיה סתום בתחל ובתכל ובתוך אריח על גבי לבינה והני ראשי שורות אשר כתב רבינו [יהודאי] עיקרה בספר תאגי ואם לא יעשה הסופר כתקנה הזאת לא יתכן לו שיעשה אוריח על גבי לבינה ולבינה על [גבי אוריח].
<h2>דף קד.</h2>
ובריש מסכ' מגלה [ב' ע"ב] גרסינן אמ' ר' ירמיה בר אבא ואי תימ' ר' חייה בר אבא מנצפ"ך צופים אמרום ואקשי' צופים [ולא משה והכתיב] אלה המצוות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה [ועוד האמר ר'] חסדא מם וסמך שבלוחות ב[נס] היו [עומדין אין מהוה] ולא הוו ידעי הי באמצע תיבה [והי בסוף תיבה] ואתו צופים תקינינהו ואמרו פתוחין בראש תיבה ובאמצע תיבה סתומין בסוף תיבה והדר אקשינן סוף סוף אכתי אלה המצוות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה פיר' והרי התקנה הזאת חידוש ומפרקינן כולהו מהוה הוו ומסורת ממשה רבינו היא אלא שכחום וחזרו ויסדום פיר' הצופים חזרו ויסדום. ומקצת התלמידים שאל' על עסק הסימן שהוא מנצפ"ך וכך אמר אם על סדר אותיות הוה להו לסמוני כמנפ"ץ והראתי לי בו טעם מסבארא שכיון שהמסורת הזאת שכחום אבותינו וחזרו הצופים ויסדום נקראו על שמן כל מי שיגע בדבר נקרא על שמו וזה הסימן שכתבו חכמים כסדר הזה מנצפ"ך כלומ' שדבר זה נשתכח וחזרתה ולמדתה אותה מן צופים ואחר ימים הרבה מצאתי תשובה לרבינו שרירא גאון ורבנו האיי גא' ז"ל וכך אמרו אבל אשר אמרתם למה לא שמו רבותנו סימן שלהם על הסדר כמנפ"ץ כך שמענו כיון שהשמועה כך צופים אמרום שמו את הסימן מנצפ"ך כלומ' מן צופיך באו אלה ומצאתי עיקרא דהאי סברא לבני מערבא במסכת מגלה [פ"א ה"ט] והכין גרסי כל האותיות הכפולין באלף בית כותב את הראשונים בתחלת התיבה ובאמצע התיבה ואת האחרונים בסופה ואם שינה פסל משום ר' מתייה בן חרש אמרו מנצפ"ך הלכה למשה מסיני מהו מנצפ"ך ר' ירמיה בש' ר' שמואל בר רב יצחק מה שהתקינו לך הצופים ומאן אינון אילין צופין מעשה ביום סגריר שלא נכנסו חכמ' לבית הוועד ונכנסו התינוקות אמרין אתון נעביד בי וועדה דלא יבטל אמרין מהו הדין דכתי' מם מם נון נון צדי צדי פי פי כף כף ממאמר למאמר מנאמן לנאמן מצדיק לצדיק מפה לפה מכף לכף מכף ידו שלהקב"ה לכף ידו שלמשה וסיימו אותן חכמים ועמדו כולם בתורה בני אדם גדולים אמרין ר' אליעזר ור' יהושע הוון מנהון ר' ירמיה בשם ר' חייה ברבא ור' סימון תרויהון אמרין תורת הראשונים לא היה לא הא שלהם ולא מם שלהם סתומין ה0א סמך סתום ר' סימון ור' שמואל בר נחמן תרויהון אמרין אנשי ירושלם היו כותבין ירושלם ירושלימה ולא היו מקפידין ודכותה צפון צפונה תימן תימנה.
<h2>דף קח.</h2>
שימושא רבה דספר תורה. הרוצה לעשות ספר תורה בכל חוקיו וככל משפטיו צריך ליקח עורות שלבהמה טהורה או נמי עורות חיה טהורה ואפילו [טריפ]ות שלהן אבל עורות שלבהמה טמאה ועורות שלחיה טמאה לא הוכשרו ולא מיבעיא ל[ספר תורה] ולא לתפילין ומזוזות אלא אפילו רצועות שלתפילין נמי צריכין עור בהמה טהורה דגרסינן בפרק במה מדליק' [כ"ח ע"ב] לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ומסקנא דלא נצרכה [אלא לרצועו]תיהן שלתפילין אבל תפילין גופיהו הלכה למשה מסיני ורצועות שחורות של תפילין אמרינן בגמ' שחורות מי גמירי ובפרק שמונה שרצים במסכת שבת גרסינן לה סתמא תנו רבנן כותבין תפילין [על גבי] עור בהמה טהורה ועל גבי עור חיה טהורה ועל גבי נבילות וטריפות שלהן ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן והלכה למשה מסיני שהתפילין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן אבל אין כותבין לא על גבי עור בהמה טמאה ולא על גבי עור חיה טמאה ואין צריך לומר על גבי נבילות וטריפות שלהן ואין נכרכות בשערן ואין נתפרות [אלא בגידין] שאלה שאל ביתוסי אחד את ר' יהושע הגרסי מנין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה דכת' למען תהיה תורת יי' בפיך מדבר המותר בפיך אלא מעתה נבלות וטרפות אל יכתבו אמר לו אמשול לך משל למ[ה] [ה]דבר דומה לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות אחד הרגו מלך ואחד הרגו אספקליטור איזה מהן משובח הוי א[ומ]ר זה שהרגו מלך מעתה יאכלו אמר לו התורה אמרה לא תאכלו כל נבלה והיא גזירת מלך שנקראת אמרת מצוה שמעיה אמ' ליה קלוס והו[א] הדין לספר תורה דבעי עורות טהורות עילויא דבעון למע[ב]ד לתפילין עשינן לספר תורה בפ"ק דמסכת מגלה [ח' ע"ב] בהדיא שנינו אין בין ספרי' לתפ' ומז' אלא שהספרים נכתבים בכל לשון תפילין ומזוזות אינן נכתבין אלא אשורית רבן שבג"א אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית ותניא נמי התם [ט' ע"א] אמ' ר' יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה משום מעשה שהיה דתניא מעשה בתלמאי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והושיבם בע"ב בתים וכול' מעשה ולמדנו שכל עילוייא דבענן לתפילין כותיה בענן לספר תורה אלא שהספרים התירו לכתבן יונית פיר' בכתב יוני ולשון הקדש היכי דאמרי בעלי התלמוד בענין עורות טהורות לעניין תפילין ולא הוצרכו להזכיר ספר תורה דאתי בקל וחומר אבל בבריתא דספרים [פ"א ה"א] תניא בהדיא אין כותבין ספרים לא על עור בהמה טמאה ולא על עור חיה טמאה ואין תופרין בגידן ולא בסערן אבל כותבין על עור בהמה טהורה ועל עור חיה טהורה וכותבין על עור נבלות וטרפות שאל אחד את ר' יהושע הגרסי וג' ראה היאך הבריתא שכתובה כי עיקרה שנויה בענין ספר תורה וכשהוצרכו ללמד לענין תפילין אמרוה על התפילין להודיעך דלא שאני להו בין ספר תורה לתפילין.
<h2>דף קטו:</h2>
ומיבעי ליה לסופר לעשות תרי נונין הפוכין לפרשת ויהי בנסע הארון שהיא מסורת בידנו נמי ויש לה טעם גדול ובפרק כל כתבי הקדש במסכת שבת משכחת עיקרה מפורש והכי גרסינן התם תנו רבנן ויהי בנסע הארון ויאמר משה קומה ייי פרשה זו עשה לה הקב"ה סמאנות מלמעלה ומלמטה לומר [קט"ז ע"א] שאין זה מקומה רבי אומ' לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב בפני עצמו כמאן אזלא הא דאמ' ר' שמואל בר נחמ' אמ' ר' יונתן חצבה עמודיה שבעה אילו שבעה ספרי תורה כמאן כרבי ובאגדתא דבראשית [רבה ס"ד ח'] ובאגדתא דויקרא [רבה י"א ג'] דרשי נמי הכי ובבריתא דספרים תניא ויהי בנסע הארון ויאמר משה קומה ייי ויפוצו אויביך וינוסו וג' ויהי העם כמתאוננים עשה להם הכתוב סמאנות מלמעלה ומלמטה וכל כך למה שלא יהיו ישראל מצטערין מחמת הדרך שהיה קשה להם כלומ' שזה הסימן להם שהפך להם הקב"ה צער הדרך שלא יצטערו בה \raster)99-,99-(="Z)59" כיוצא בו יורדי הים באניות (עושת) [עושי] מלאכה וג' המה ראו וג' ויאמר ויעמד וג' יעלו שמים וג' יחוגו וינועו וג' ויצעקו וג' שופך בוז וג' עשה להם הכתוב סמאנות מלפניהם ומא' וכל כך למה כדי לעשותן כאכין ורקין שבתורה לומ' לך יש צועק ונענה יש צועק ולא נענה כיצד הצועק לפני הגזירה נענה לאחר הגזירה אינו נענה ואיתה להא בריתא במסכת ראש השנה בארבעה ראשי שנים הן [י"ז ע"ב] ובמקצת מדרשות דרשי טעמ' אחרינא ואמ' מה ראו חכמ' ליתן נונין הפוכין על ויהי העם כמתאוננים אלא אמרו חכמים כל התורה כולה מיוחדת לנבואת משה חוץ מאילו שני פסוקין שהן מנבואת אלדד ומידד לפיכך סייגן בנון כפוף ונטפל בתורה ושבעה מהן בספר תילין מן יורדי הים ו' נונין על ו' פיסוקין עד ויצעקו יקם סערה ולמה הן נכפפין שכל רוכב הים אינם מאמינים בחייהן ואמונתן נכפפין לאחוריהן להודיעך שאין חייהן חיין והן כופרין באמונת בוראן ולפיכך הן נכפפין לאחוריהן ועל שופך בוז נון כפוף שכל התועה במדבר כתועה בים מה הים אין בו לא זרע ולא אילן ולא מיני מאכל ולא מים כך המדבר ולמה נידמו ישראל לרוכבי הים אלא מה רוכבי הים רואין את הגלים ואומרין על כל גל וגל בזה אנו שוקעין ובזה אנו שוקעין כך היו הולכי מדבר לפיכך נון כפוף על נדיבים.
<h2>דף קטז.</h2>
ובפר' כל כתבי הקדש... וספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה [וכו'] תכלית שנאה שנאתים וג' וכשם שאין מצילין אותן מפני הדלקה כך אין מצילין אותן לא מן המפולת ולא מן המים ולא מכל דבר המאבדן ופסק רבינו האיי גאון ז"ל דהני ספרי מינין ספרי תורות דכתבינון מינין אינון ולאו ספריהון שחיברו אותן הן ופירוש הגיליונין בשנויים כן הגוילין שלספרי מינין שאין כתוב בהן כלום דהכי קאמרינן התם הכי קאמר וספרי מינין הרי הן כגליונים דידהו [מה גלי]ונים דידהו לית בהו מששא אף ספרי מינין לית בהו מששא ובריתא ששנויה כן בפרק כל כתבי הקדש עיקרה בבריתא דספרים אבל הגליונים שלנו מצילין אותן מפני הדליקה.
<h2>דף קלג:</h2>
וצריך לכתוב בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר נאה על גבי עורות צבאים ולהתנאות בו בכל יכלתו דכתי' זה אלי ואנוהו דתניא בפ' ר' אליעזר אם לא הביא אמ' ר' ישמעאל זה אלי ואנוהו היתנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה לולב נאה שופר נאה ציצית נאה לשמה וכתוב לו ספר תורה לשמו בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין ודרשי רבנן חייב אדם לעשות לו סוכה נאה לולב נאה ציצית נאות תפילין נאות ויכתוב לו ספר תורה בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן על גבי עורות צבאיין ויעטפנו בשיראיין שנא' זה אלי ואנוהו.
